אמיל בריג - פיצוץ גשרי הירדן

 

ביום ה-13 במאי 1948, יומיים לפני הכרזת המדינה, נערך גדוד "ברק" של חטיבת "גולני" באיזור נהריים-גשר, שהיה באותה עת מיפגש הגבולות של ישראל, סוריה וירדן. על הגדוד הוטל לפוצץ את הגשרים שעל הירדן, סמוך לתחנת הכוח על-שם רוטנברג בנהריים.
מפקד הגדוד, יצחק, ביקש מתנדב שיצטרף אל החבלן הגדודי למשימה זו. אמיל בריג, יליד 1924, עולה חדש מפולין, שלחם בשורות הפרטיזנים נגד הנאצים בהונגריה ועבר עינויי תופת לאחר שנישבה על ידם, קם ללא היסוס והודיע: "אני מתנדב". להלן סיפורו של אמיל בריג, שזכה בעיטור "גיבור ישראל" על חלקו במבצע: "קיבלנו הוראה להכין לפיצוץ את הגשרים שבין נהריים לגשר. יצאנו לבדוק את השטח. הגענו ומיד התחלנו לעבוד עם פטישים כדי לחפש את החלל הריק ש'יאכסן' את חומר-הנפץ. אולם רעש כלי העבודה נשמע עד למחנה הלגיון, ונפתחה עלינו אש.
"בבוקר ניסינו לחדש את עבודתנו, כשהפעם מחפה עלינו רעש הטרקטורים של קיבוץ גשר, אך חיילי הלגיון לא נפלו בפח ופתחו באש עזה לכיוון המשק. לא ידענו מה לעשות, מה גם שנהריים נפלה באותו יום בידי כוחות הלגיון.
"אחר-הצהריים קיבלתי פקודה מפורשת: 'הגשרים חייבים לעוף'. לפנות ערב יצאתי עם מחלקת חי"ר לכיוון הגשרים, שמנו את החומר ועשיתי חיבור של שלושת הגשרים: הגשר הרומאי, גשר הכביש הראשי וגשר הרכבת. חזרנו לעמדה וחיכינו לטנקים של האויב. ההוראה היתה להפעיל את סוללות הפיצוצים רק ברגע שהטנקים יעלו על הגשר. "הטנקים התקרבו ופתחו באש. באה פקודה, לחצתי על הסוללה, נשמעה התפוצצות, ולאחר שנמוג העשן, ראינו שרק הגשר הרומאי התרסק, השניים האחרים נותרו על עומדם."ללא היסוס נטלתי עמי שני פתילים ופניתי בזחילה לעבר הגשרים. הדלקתי פתיל אחד, וניצוץ הגפרור חשף אותי לעיני האויב. נפתחה אש, אך למזלי היתה לי אפשרות לעבור בקפיצה לגשר השני. הפעלתי את הפתיל השני, נשמעו שני פיצוצים, ושני הגשרים התמוטטו. חזרתי לעמדה בלא כל פגיעה - המשימה בוצעה".
אמיל בריג לא התפנה להביט לאחוריו. די היה ששמע את רעם ההתפוצצות. בריצה שפופה עבר את שלוש מאות המטרים המפרידים בין הגשרים לבין נהריים. לאחר המלחמה, כשהתבשר על קבלת עיטור "גיבור ישראל" הגיב: "לא חשבתי זאת לגבורה, כל אחד אחר היה עושה כמוני".