חילוץ מן התופת - עמק דותן

 

ביום 6 ביוני 1967, נקלעה פלוגת הנדסה למארב אויב בעמק דותן. אנשי הפלוגה שידרו לעזרה. ג'וני מספר על פעולת החילוץ:
"התשדורת שנקלטה דקות אחדות קודם לכן, התריעה על מצבם הנואש של צוותי הטנקים, אשר שכבו בין צומת ערבה וקבטיה, חסרי אונים מול פני התקפה מחודשת של הפלוגה הירדנית. בין צוותי הטנקים שכבו גם אנשי ההנדסה, אשר רכבם נפגע עם בוקר ולגורלם חרדנו מזה שעות... ההחלטה היתה מהירה: הודעתי למח"ט שפלוגת ההנדסה המאבטחת את אגף החטיבה מוכנה לצאת ולסייע לנפגעים.
לא חדשים היו לי נתיבי העמק. רק שעתיים קודם לכן חזרתי משם, לאחר שניסיתי לחדור לתוכו על מנת להגיע אל הפצועים בג'יפ הסיור שעמד לרשותי. הג'יפ אותר על-ידי האויב ותחת אש תופת שניתכה לעברנו הצלחנו לסגת. את הפצועים ראיתי בהישג יד, אך אליהם לא הגעתי. האם גם הפעם נאלץ לסגת ללא תוצאות ממשיות? החלטת המח"ט קטעה את ההרהורים: 'הכנסו לחלץ - תקבלו את מלוא הסיוע האפשרי. כולנו עוקבים אחריכם!'
הרמתי דגל. בשאגת מנוע זינקו הזחל"מים קדימה, אל צומת קבטיה... אש האויב הלכה וגברה ככל שקרבנו לכביש ואף פגזי ארטילריה וטנקים התחילו להתפוצץ בין הזחל"מים. הפלוגה השיבה אש, אך הבוסתנים הרבים שבמקום הקשו על איתור מדויק ונסכו בנו את ההרגשה: מהיכן תיפתח הרעה?"
ממשיך בהשתלשלות האירועים סגן אורי פרי, קצין המבצעים של הפלוגה:
"נעתי בג'יפ מאחורי המ"פ. ברגע שיצאנו לשטח הפתוח, נפתחה אש מקלעים מתוך בוסתן. תוך נסיון להתרחק מהאש נענו מזרחה, כשג'וני המ"פ מושך לכיוון הטנקים הפגועים, שאת מקומם מצא בסיור 'פרטיזני' שערך בבוקר. חציתי את הכביש בשטח מת, כ-200 מטר מהגשרון, ואז הופיעו כמה אנשי סיירת ההנדסה שנתקעו בשטח יחד עם הטנקיסטים. דיווחתי את מקומי למ"פ והודעתי על מציאת הנעדרים".
ג'וני מספר את אשר אירע לו בהמשך:
"הגענו למקום. כל מחלקה אל הטנק שלה, אל הצוות שהמתין לאיסוף... אנשי ההנדסה שזיהו את הזחל"מים מרחוק התרגשו עד דמעות: מכל החטיבה הגדולה, יחידתם היא שחשה לאספם, היא ששמה אותם בראש דאגותיה. אולם השמחה ארכה רגעים ספורים בלבד. הזחל"מים שעסקו בחילוץ היו מטרות נוחות לטנקי ה'פטון', שהגיחו מעל הרכסים ומיקדו אישם עלינו. המטחים התחילו להיות יעילים להחריד. 'שרמן' אחרי 'שרמן' עלו באש ואף הסיוע רב-העוצמה שהתחלנו לקבל לפי דרישתי לא מנע אבידות. ראשון נפגע גיורא, מ"מ מחלקה 3, בפגיעת פגז ישירה, ועמו מדחפיאן, לרפלד, רזי, ארמן ומימון.
עתה מיקדו ה'פטונים' את אישם על זחל"ם הפיקוד, שממנו בלטו האנטנות והדגלונים. הפגזים שנפלו סביבנו הלכו ורבו, הלכו והתקרבו.
הפגז הראשון שהשיג את הזחל"ם בתנועתו נחבט בדופן, כשהוא מטיח שניים מיושביו לתוך תעלה קרובה. הפגז השני חדר פנימה בשריקת אימים, הרג שניים מיושביו, מנחם ואמיר, פצע רבים אחרים והעלה את הכלי באש... עדיין נראה לי שנותרה תקוה להציל את סוס-המלחמה הבוער. התישבתי ליד ההגה ולמרבה הפלא, הותנע הכלי על אף היותו עטוף עשן סמיך... פגז נוסף שריטש את מערכת הזחלים אילצני לנטוש את הזחל"ם - לא לפני שהטלתי ממנו כל ציוד שלם ואספתי את המיסמכים והמפות הסודיות. בהתרחקי מהמקום ראיתי את הזחל"ם מתפוצץ... הפלוגה שהצליחה להתארגן בחורשה סמוכה קיבלה את פני כאת אורפאוס החוזר מהשאול: הזחל"ם שהתפוצץ לא הותיר תקוה בלבם לראות את המ"פ שוב. תחקיר מהיר הצביע על מספר נעדרים ואילץ אותנו, על אף הסיכון, להכנס שנית לעמק. לשאלה 'יש מתנדבים?' צעדו כולם קדימה, כשדמעות עולות בעיני המרותקים לאלונקות על שאינם יכולים להצטרף... הסיור נשא פרי. הנעדרים אותרו ונאספו. עם חשיכה נכנסנו לעמק בשלישית. מספר זחל"מים תקועים נאספו והובאו אל נקודת ההתארגנות".